Blog

המימד הרוחני בטיפול בהתמכרות

June 2, 2016

במהלך ההיסטוריה תרבויות שונות התייחסו לטרנספורמציה נפשית כאל חלק נחוץ ורצוי בתהליך החיים. תרבויות רבות פתחו טקסים (ריטואלים) ותרגולים כדי להזמין ולאפשר התפתחות רוחנית. האוצרות הגלומים ברגשות, חזיונות, ותובנות מגולמים באומנות בציור, בשירה, בספרות, ובמוסיקה כמו גם בתיאורים של נביאים ומיסטיקנים. חלק מההישגים הגדולים ביותר של התרבות באומנות ובארכיטקטורה מבטאים רבדים מיסטיים אלו של החוויה האנושית. במהלך מאות שנים אנשים במשבר רוחני אינטנסיבי נחשבו "מבורכים" בשל היכולת שלהם להיות בקשר רוחני ישיר עם מצבי תודעה גבוהים .החברות הקדומות תמכו באנשים אלו בזמני המשבר על ידי כך שאפשרו להם רגיעה, שקט והתבודדות ופטרו אותם ממחויבויות חברתיות. החוויות העוצמתיות אותם עברו לוו באמונה של הקהילה כי בסופו של דבר יוכלו לחזור לתפקוד בחברה עם יכולות ותובנות גבוהות יותר שיוכלו להביא תועלת להם ולחברה כולה.עם התפתחות החברה התעשייתית והמדע חל שינוי ביחס לחוויות אלו ורמת הסובלנות כלפיהן ירדה באופן דרסטי. המציאות המקובלת צומצמה רק למה שאפשר לראות, להרגיש ולמדוד. חוויות רוחניות נדחקו אל מחוץ לתפישה המדעית ואל מחוץ לתפישת המציאותי והטבעי. התרבות המערבית אמצה תפישה נוקשה ומוגבלת של מה שנחשב נורמלי בחוויה ובהתנהגות האנושית והחלה לדחות את אלו שחרגו מגבולות אלו.הפסיכיאטריה מצאה הסברים ביולוגיים כגון הפרעות פיזיולוגיות, מחלות, גידולים, וחוסר איזון כימיקלי שמשפיעים על הגוף והנפש. כמו כן פותחו דרכים יעילות לשליטה ודיכוי של מצבים אלו שהסיבה להיווצרותם נשארה עלומה כולל התופעות אותם אנו מגדירים כ"משבר רוחני". כתוצאה מהצלחות אלה הפסיכיאטריה התבססה כדיסציפלינה רפואית מוכרת ומוערכת והמושג מחלות נפש הוכל על כל התופעות "הלא נורמליות" כולל אלו שנתפשו בעבר כטבעיות ומועילות. התהליך של "התעוררות רוחנית" קבל את ההגדרה של מחלה, ואלו שהראו סימנים שבעבר נתפשו כטבעיים ורצויים עכשיו נתפשים כחולים. כיום רוב מצבי התודעה החורגים מ"הנורמלי" נתפשים כפתולוגיים ומטופלים בדרכים המקובלות על ידי תרופות הרגעה, מייצבים ואנטי פסיכוטיים. אין הבחנה בין מצבים נפשיים שהם חלק מתהליך של צמיחה והתפתחות לבין מחלות נפש. הגישה הרפואית מקבלת חיזוק מהתפישה התרבותית המערבית שאינה מכירה בחוויות מיסטיות, רוחניות כחלק ממנעד החוויות הטבעיות לבני אדם. הממדים הרוחניים הטבועים בחוויה של התעוררות רוחנית זרים ומאיימים על אלו שאינם מכירים אותם. בשני העשורים האחרונים המצב מתחיל להשתנות כתוצאה של חשיפה ועניין הולכים וגוברים שיש במערב לתורות מזרחיות. קיימת סקרנות ופתיחות לידע מהעולם של תרבויות המזרח, מיסטיקה מערבית ושאמנית. הרבה אנשים מתרגלים מדיטציה, יוגה, טאי צי, צי קונג אומניות ריפוי ששורשיהם נעוצים בראיית עולם רחבה והוליסטית יותר. הפער בין המדע הרציונלי לחוויות הרוחניות מצטמצם גם על ידי מחקר ותאוריות מדעיות. כתוצאה מהשינוי הזה יותר ויותר אנשים מוכנים לדבר ולשתף בחוויות בעלות אופי מיסטי אותן חוו. הטאבו החברתי אינו נוקשה כשהיה. חוויות שנתפשו כפסיכוטיות בעבר יכולות להישמע ולהתקבל באופן סובלני ומקבל יותר. גם בקרב אנשי המקצוע נשמעים יותר קולות של קבלה והבנה כמו גם רצון לתת מענה מותאם יותר למטופליהם. הקריאה להרחבת ההסתכלות שלנו על סימפטומים נפשיים והכרה במשברים רוחניים כמצב שאינו פתולוגי ומגלם בתוכו פוטנציאל ריפוי והעצמה. לכן חשוב להעלות למודעות רחבה את הרעיונות של התעוררות רוחנית ומצב חירום רוחני, להרחיב את הבנתנו על השלבים של התהליך ואת היכולת של אנשי המקצוע לפתח אסטרטגיה טיפולית שיכולה לעזור למנף מצבים אלו לטובת היחיד והסובבים. כמו השינוי בהתייחסות ללידה, אנשים מתחילים לדרוש מאנשי המקצוע שיכירו בקשיים שלהם כשלבים מאתגרים בתהליכים משני חיים ויתמכו בהם באופן שאינו מגביל את פוטנציאל ההתפתחות שלהם כבני אדם.

סטניסלס גרוף - פסיכיאטר צ'כי שעסק בחקר התודעה האנושית הבחין בין "משברים רוחניים" ובין מצבים פתולוגיים וטבע את המושגים "התעוררות רוחנית" ו"מצב חרום רוחני" כדי להגדיר מצבים אלו. הוא טען כי הגישה הרווחת בעולם הרפואה והטיפול אינה מכירה בפוטנציאל ההתפתחותי הטמון במצב המשברי, מתמקדת בסכנה בלבד ובכך ומצמצמת את הפוטנציאל ההתפתחותי שטמונה בו בעבור המטופל.אלו ההגדרות שנתן סטניסלב גרוף למושגים "התעוררות רוחנית" ו"משבר רוחני":התעוררות רוחנית Spiritual Emergence: כאשר האדם מפתח תובנות רוחניות בהדרגה תוך כדי תרגול ועם מורה רוחני וקיימת אינטגרציה בין התובנות לבין העצמי הקיים.מצב חרום רוחני – Spiritual Emergency: כאשר החוויה הרוחנית היא פתאומית וחזקה ללא בסיס של לימוד אימון והדרכה או שהעצמי חלש מכדי להכיל את האנרגיה והעוצמות. "התעוררות רוחנית" יכולה להיהפך ל"משבר רוחני".גרוף השתמש במושגים אלו כדי להבחין בין מחלה נפשית ל"משבר רוחני". מאחר ואינני פסיכיאטרית ואבחנות רפואיות אינן בתחום ההכשרה והסמכות המקצועית שלי כוונתי היא צנועה יותר.רוב מטופליי המכורים, ובעיקר אלו שעברו פסיכוזה על רקע שימוש עונים על ההגדרה של גרוף ל"משבר רוחני" ברמה כזו או אחרת. אני רוצה לבחון את האפשרות שהמשגה של המשבר הנפשי גם כ"משבר רוחני" יכולה לתרום להעצים ולזרז את תהליך ההחלמה במקרים רבים. ייתכן שהמשגה זו יפה גם לטיפול באנשים שאינם מכורים ולטיפול בכלל, אך לצורך העניין אתרכז כאן בטיפול בהתמכרויות. השאלה הנשאלת היא כיצד יכולה המשגת ההתמכרות כ"משבר רוחני "לתרום לתהליך הטיפול? התמכרות כמשבר רוחני"כשהרגשנו את הכוח שזורם פנימה, והרגשנו את שלוות הנפש, כשגילינו שאנחנו יכולים להתמודד עם החיים בהצלחה, כשנעשינו מודעים לנוכחותו (של כוח עליון) התחלנו לאבד את הפחד מהיום, מחר, ומה שיבוא אחר כך ונולדנו מחדש" (אלכוהוליסטים אנונימיים).יכול להיות שבעבור הרבה אנשים, התשוקה לסמים ואלכוהול היא גם תשוקה להתעלות ושלמות. אם כך הוא, הרי שהתמכרות לסמים ואלכוהול כמו שאר ההתמכרויות, יכולות להעיד על התעוררות רוחנית שהפכה למצב משברי.מכורים מתארים את מצבם כ" פשיטת רגל רוחנית" או "מחלה של הנפש" ואת ההחלמה כלידה מחדש. רבים מתארים את חוויית השימוש ו/או הפסיכוזה כחוויה רוחנית של שחרור מתחושת ה"אני" ,התמוססות של הגבולות הבינאישיים, והתמזגות עם העולם. מאחר והרבה תהליכים של התעוררות רוחנית מתוארים באותם מושגים הרי שאפשר להרחיב את מלאכת הטיפול בהתמכרות ולראותה גם כמשבר בעל אופי רוחני. התמכרות שונה מצורות אחרות של טרנספורמציה רוחנית בכך שהממדים הרוחניים מכוסים על ידי ההרסנות העצמית וההרסנות בכלל שמאפיינים את מחלת ההתמכרות. במשברים רוחניים אחרים אנשים נתקלים בקשיים בגלל מצבי תודעה מיסטיים בעוד שבהתמכרות הקושי הוא שהכמיהה למצבי תודעה עמוקים אינה ממומשת בחיים החיצוניים"המשיכה שיש לבני אדם לאלכוהול קשורה ללא ספק ליכולתו לעורר את אזורי החוויה המיסטית אצל המשתמשים. מצבי תודעה אלו נמחצים בדר"כ ע"י המציאות הפיכחת, הקרה והשיפוטית שנצמדת לחשיבה עובדתית. פיכחון מעלים ומתייג ואומר "לא", שכרות מרחיבה, מאחדת ואומרת "כן". (ויליאם ג'יימס- החוויה הדתית לסוגיה).בטיפול הפסיכודינמי אנו רואים את ההתמכרות דרך העדשה של ה"לא" ושל החסר. ההתמכרות נתפשת כבריחה מחוויות רגשיות בלתי ניתנות להכלה. קונפליקטים פנימיים, חסכים רגשיים, בעיות ביחסים המוקדמים וביחסים בכלל, הגנות קשיחות שאינן מאפשרות מגע מספק עם הסביבה הפנימית ועם אחרים. ההתמכרות נתפשת כתולדה של הצורך "לא להרגיש" ומספקת חוויה שאינה אמיתית כתחליף לצרכיו וכאביו הבלתי נסבלים של האגו. בעוד שהראייה הפסיכולוגית ממוקדת ביחסה לאגו, לאישיות, ןלסיפור חייו האישי של המטופל, היא אינה מתייחסת לממדיה המיסטיים רוחניים של חווייתו ובכך מצמצמת היבט חשוב ומעצים בהווייתו.לעיתים נראה כי הדיסוננס בין הרגשתו של המטופל כי עבר חוויה משנת חיים, לבין הגישה הטיפולית המנסה להחזיר אותו למציאות ולזנוח את הרעיונות הגרנדיוזיים, משיחיים, מתקני עולם, אליהם נגרר בזמן ה"טריפ" שעבר, מקשה על יכולתם של מטופלים לחזור לחייהם ממקום בטוח, מאמין בעצמם, ובעל משמעות ומשאיר אותם עם תחושה של כשלון מוזרות, וחולי שמייצרת בושה והסתגרות ומגבירה את ההתנגדות לטיפול. מטופלים רבים רוצים להבין את הפסיכוזה את המשיכה לחוויית "הסטלה " ומגלים התנגדות רבה לתיוגים פתולוגיים, תרופות, והגדרת חווייתם כ"מחשבות שווא", "בוחן מציאות לקוי" "התפרקות" ו"משבר". מה שנראה למטפלים ולרופאים כהתפרקות נחווה לעיתים קרובות כחוויית חיבור, ידיעה, הרמוניה ואמת. ע"י המשגה של ה"מחלה" כ"משבר רוחני" והמשגת ה"בריחה" כ"חיפוש" אנחנו יכולים לרתום את המטופל לתהליך של הבנה וצמיחה אישית שאינו מאיים על תחושת הערך העצמי שלו ומעודד אותו להמשיך ולחפש משמעות באופנים מסתגלים יותר.לשם כך עלינו להצטייד בטרמינולוגיה אחרת מזו הרפואית, שנותנת ערך חיובי לחוויית המטופל. מושגים כמו: " משבר רוחני/קיומי”, "מסע", "ביקור במימדים אחרים", "חוויה חוץ גופית", "ראייה רוחנית" וכו'. כאשר אנו משלבים בשיח על הפסיכוזה מושגים שיכולים לתת לה ערך ומשמעות אנחנו יוצאים מהדיאלוג של "חולה" /"בריא", "אמיתי" /"כוזב" , "הזייה / "מציאות" ובכך עוזרים למטופל לתת אמון בתהליך הטיפולי ומפחיתים את תחושת הפגימות, החולי, והכשלון שמלוות אותו ממילא לאחר שהגיע לבור תחתית. המשגה חיובית נותנת למטופל תקווה ומחזירה לו תחושת אוטונומיה על יכולתו לייצר משמעות ולהביא תועלת. מנקודה זו ניתן להתחיל לדבר על החלקים הפתולוגיים, הבלתי מסתגלים, וההרסניים כדרך לזיקוק החוויה ולא באופן המגדיר אותה.המטרה הטיפולית הינה "לחלץ" את הכמיהה הנפשית המשתמעת מדבריו של המטופל מתוך הסימפטומים הפתולוגיים. הכמיהה הנפשית יכולה להכיל תכנים רגשיים הקשורים לעברו האישי של המטופל וכן, כמיהות נפשיות בעלות אופי אוניברסלי, טראנס פרסונלי. הניסיון והמוכנות של המטפל ל"חלץ" את הכמיהות הנפשיות והרוחניות הטמונות בחוויית היציאה מהדעת הינו לדעתי חלק הכרחי מתהליך טיפול אפקטיבי במכורים בכך שנותן תוקף לחיפוש ומחזק חלקים בנפש שלא ויתרו על הרצון לדעת, לגעת, לגלות ולהבין. ניתן לראות תהליך זה כריקוד עדין בין האגו לנשמה ,בין האישי לאוניברסלי, בין האדם לבין ייעודו ושליחותו בעולם. נתינת משמעות לרעב ולסקרנות מאפשר גיוסם מאוחר יותר בתהליך לטובת חיים של מימוש עצמי אישי וחברתי. בריקוד זה כדאי שניקח בחשבון גם את צרכיו הרגשיים וגם את צרכיו הרוחניים של המטופל. המושג ל"צאת מדעתי" מרמז על חוויה שהיא רחבה מגבולות האני שמתחברת עם הגדול, הקולקטיבי, הקוסמי. חוויה כזו גם כאשר היא תולדה של שימוש בחומרים משני תודעה יש בה ערך רב. תיקוף כתנאי לתיקוןמטופל מתאר את חווייתו כ"סחי": אני מרגיש כמו מישהו שיש לו ערפל על העדשות של המשקפיים והוא רואה את הכל דרך הערפל. לפעמים העדשות מתנקות ואז אני רואה ברור וצלול אבל רוב הזמן אני רואה ערפל. ואני יודע שאם אקח שכטה אהיה שם תוך דקות, אני אראה ברור יותר ואהיה מחובר יותר וחי יותר. אני ממש מתגעגע לעישון".ניתן לשמוע את תאורו של המטופל על שני צירים. ציר ה"מה" וציר ה"איך". המהות שהיא החוויה, ל"מה" הוא מתגעגע?, והצורה ,שהיא ה"איך" הוא מגיע לשם. צרכיו, חלומותיו, ייעודו, והשרות אותו יכול לעשות בעבור עצמו ואחרים יכולים להיות אבני היסוד בבניית הדרך לחיים נקיים ולהחלמה. כאשר הדברים אליהם אני מתגעגע נתפשים כאמתיים, חשובים ולגיטימיים נפתח השער להתבוננות על הדרך להשגתם ומציאת דרכים חילופיות להתמכרות. ההתמכרות אינה מומרת בניקיון אלא בתהליך של צמיחה והתפתחות המקרבות את המכור אל הגרעין הפנימי של הווייתו ואל העולם שבחוץ.ב1961 כתב יונג לביל ווילסון ממייסדי האיי. איי: " הכמיהה לאלכוהול היא הוורסיה הנמוכה של הצמא הרוחני של הווייתנו לאחדות, בימי הביניים קראו לזה אחדות עם אלוהים...אלכוהול בלטינית זה "spiritus" ואנחנו משתמשים באותה מילה כדי לתאר חוויות רוחניות נעלות ואת הסם הרעיל (אלכוהול). הפורמולה היעילה היא אם כן ספיריטוס במקום ספיריט".חקירה של הגעגוע מובילה להבנה כי תחושת החופש, היכולת להמריא אל מחוץ למציאות הגשמית, חיבור אל העולם, מציאת משמעות ותחושת שליחות מניעות מטופל זה לעבר שימוש בסמים. בשיחה אנחנו משתהים עם כמיהותיו, שואלים עליהן שאלות. מתי התחילו? מתי הרגיש שקבלות מענה? מתי הרגיש שנחסמו על ידי דינמיקות תוך נפשיות או חיצוניות מלהתממש? כיצד יוכל להגשימן בדרכים אחרות? כדי שיוכל למצוא תחליפים הולמים לשימוש בסמים עליו לזכור את הגעגוע, לשחזר אותו, להרגיש אותו בגוף ובנפש. באופן פרדוכסלי ההתעמקות בחקירת ה"דודה" הרוחנית שלו מפחית את ה"דודה" לסמים. כמו בטכניקת ה "פוקוסינג" , וברוח "התאוריה הפרדוכסלית של השינוי" בגשטלט, היכולת ל"השען לתך החוויה" הוא כשלעצמו התנסות מרפאה. בחוויית התיקוף טמונים זרעיו של התיקון.

סיכום: התמכרות, פסיכוזה "טריפים רעים" קשורים גם למבנה האישיותי והרגשי של האדם אך לעיתים קרובות טמונה בהם גם כמיהה קיומית/רוחנית עמוקה למצוא חיבור עמוק ומשמעותי עם עצמנו ועם העולם שבחוץ. העבודה הטיפולית בהתמכרויות צריכה לדעתי להתייחס לשני המימדים בו זמנית. לטפל בכאב הפסיכולוגי שהוביל למשבר וגם ברעב הרוחני. "הגישה המשולבת" מכירה בממד הרוחני כאמיתי וחשוב בחייו של אדם מבלי לבטל את המציאות החומרית של הגוף והנפש. האינטגרציה בין הרבדים השונים בחייו של האדם מאפשרת לו להמשיך ולנוע בבטחה לעבר מטרות ההתפתחות שבוחר לעצמו להמשיך את המסע שלו באופן שמאפשר מימוש של איכויותיו הייחודיות לטובתו האישית ולטובת הקהילה בה הוא חי.

 

 

 

Share on Facebook
Share on Twitter
Please reload

Featured Posts

המימד הרוחני בטיפול בהתמכרות

June 2, 2016

1/1
Please reload

Archive
Please reload

Follow Me
  • Grey Facebook Icon
  • Grey Twitter Icon
  • Grey Instagram Icon
  • Grey Pinterest Icon