Blog

טיפול ביתי במשבר פסיכוטי - תיאור מקרה

סמדר (כל השמות בתיאור בדויים), פנתה אלינו לצורך קבלת יעוץ ועזרה.

היא התקשרה וספרה שבנה, גיל, בחור מוכשר ומתפקד בדרך כלל, מתנהג מוזר בימים האחרונים, בהתחלה חשבה שהוא עייף בגלל תקופה אינטנסיבית בעבודה, שמעה מאחיו שנפרד מבת הזוג שלו והניחה שגם זה השפיע עליו, אבל עדיין, הדיבור שלו מהיר, אסוציאטיבי, לפעמים מאוד מוזר וחריג, ביקשה שיעבור לגור אצלה כמה ימים והוא הסכים לצאת מהדירה שלו. בימים האחרונים היא חוששת שהוא לא מתקלח, כמעט ולא ישן, בקושי אוכל. והיא לא כל כך יודעת איך היא יכולה לעזור ומה לעשות.

הגענו לבית המשפחה לפגישת אינטייק. בפגישה נכחו סמדר ורון, ההורים, גיל ואחיו חגי.

התרשמנו שגיל מצוי במצב מאני פסיכוטי, הוא היה פעלתן מאוד, דיבר בלי הפסקה, נראה מבולבל.

ההורים הביעו רצון להמנע מאשפוז פסיכיאטרי ולטפל בגיל בבית, גם אם זה ידרוש נוכחות מוגברת שלהם בבית.

עם סיום הביקור העברנו למשפחה תוכנית התערבות שכללה ביקור בית של פסיכיאטר ובמידה ויתן לכך אישור, הצענו להתחיל בטיפול בית שיכלול טיפול משפחתי שבועי, ליווי של מדריך וטיפול גופנפש.

עם אישור הפסיכיאטר התחיל גם הטיפול שלנו.

הפגישה הראשונה היתה לא פשוטה. אלעד לא הסכים לדבר אתנו, היה חשדן מאוד, הוא נכנס לחדרו וסירב להשתתף בפגישה. הצענו לו להצטרף והתחלנו את הפגישה עם ההורים ואחיו של גיל. בפגישה ספרו בני המשפחה על הימים הקשים שהם עוברים, לילות ללא שינה, כעסים של גיל שמופנים בעיקר כלפי האם, צעקות שכוללות האשמות על התנהגות פוגענית שלה כלפיו בילדות, על שלא הניחה לו והתערבה בענייניו. גיל הסכים לקבל טיפול תרופתי אך ביקש לצאת עם חברים. ההורים התנגדו ליציאה כי חששו שיפגע בעצמו ויחזור לשימוש בסמים. גם על רקע זה היו כעסים רבים.

הפגישה אפשרה להורים לשתף בקשיים, בדאגות, בחוסר האונים. בשאלות שעולות לגבי נכונות ההחלטה שלהם שלא לאשפז את גיל, חשש שהמצב לא ישתנה ולא ישתפר. הם דברו על הקושי לשמוע ולהכיל את הכעסים הגדולים מצד גיל, את התוקפנות שלו.

הפגישה אפשרה לנו להסביר קצת על המצב בו נמצא גיל ואיך נכון יהיה להגיב.

בפגישה השניה השתתף גם גיל, הוא היה רגוע ושקט יותר, אפשר היה להתחיל לדבר איתו ובהדרגה לברר את החוויה שלו, את תחושותיו הנוכחיות, הפחדים שהוא חווה, הזכרונות שמציפים והקושי להכיל אותם. הפגישה שהתקיימה בהשתתפות ההורים והאח, אפשרה להם להבין יותר מה חווה גיל, מה הוא צריך, מידת הבהלה מהמצב ירדה תוך כדי יכולת להבין שחלק מדבריו של גיל הם כאלה שניתן להבין ולהסביר.

בפגישות הבאות העמקנו את ההבנה ואת סיפורו של גיל, בהדרגה ניתן היה גם לשמוע את קולות ההורים והאח, ניתן היה להכיר בחוויות לא פשוטות שחווה גיל בעבר ומעצם התוקף שהן קבלו ניכרה רגיעה.

גיל המשיך במעקב פסיכיאטרי. המלווה הטיפולי שהצטרף לצוות המטפל בילה עם גיל 3 שעות שבועיות במהלכן הם יצאו להליכות באיזור הבית, בשלו יחד. המלווה החל ללוות את גיל לפגישות NA כדי לעזור לגיל ביצירת קשרים חברתיים ולהתחיל להתמודד עם הפסקת השימוש בסמים.

הליווי האינטנסיבי נמשך חודשיים, במהלכם חווה גיל גם אפיזודה של דכדוך וקושי לתפקד, לקום בבוקר, להתקלח. הליווי שהתקיים בתוך הבית עזר לו לעבור את התקופה הזו.

עם סיום החודשיים, תוכנית הטיפול השתנתה. גיל עבר לקבל טיפולים פרטני ומשפחתי בקליניקה, המלווה הטיפולי המשיך להגיע אליו הביתה. מטרת הקשר היתה בעיקר שיקומית: מציאת עבודה, יצירת סדר יום, פיתוח תחומי עניין, בשילוב עם הטיפולים שעזרו להחזיק את השלב הזה וללוות את גיל ובני המשפחה.

Featured Posts
Archive
Follow Me
  • Grey Facebook Icon
  • Grey Twitter Icon
  • Grey Instagram Icon
  • Grey Pinterest Icon